גזר דין בתיק תפ"ח 7183-01-11

ההליך

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן, לאחר הסדר טיעון, בשלוש עבירות של תקיפת בת זוג, לפי סעיף 379 +382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שתי עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380+382(ג) לחוק הנ"ל, ובעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.

הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

בכתב האישום המתוקן, על פיו הורשע הנאשם נטען, כי הנאשם וא.א. (להלן: המתלוננת) הנם אזרחים סודנים הנשואים זה לזו, ולהם שלושה ילדים קטינים בגילאי שנה וחצי, 3 ו-5 (להלן: הקטינים).

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, התגוררו בני הזוג יחד עם הקטינים בחלק מן הזמן בדירה באילת (להלן: הבית), ובחלק מן הזמן, התגוררה המתלוננת עם הקטינים בגפה, בדירה שכורה אחרת באילת (להלן: הדירה השכורה).

ב אישום הראשון, הורשע הנאשם בכך שבתחילת חודש נובמבר 2010, בסמוך לשעה 05:00, שב הנאשם הביתה מן העבודה. המתלוננת פתחה לנאשם את הדלת, כשהיא לבושה כותונת לילה וללא בגדים תחתונים. הנאשם נכנס ואמר למתלוננת, כי הוא רוצה לקיים עמה יחסי מין, והוריד את מכנסיו ותחתוניו. המתלוננת השיבה שאינה יכולה, מאחר והיא צריכה להתארגן לעבודה ולהעיר את הקטינים ולטפל בהם. הנאשם אחז בידיה של המתלוננת בכוח ודחף אותה. בהמשך תקף הנאשם את המתלוננת כשאחז באמצעות ידו האחת בשתי ידיה של המתלוננת מעל ראשה שלא כדין.

ב אישום השני, הורשע הנאשם בכך שביום 27.12.10, בסמוך לשעה 16:00 באילת, התקשר הנאשם למתלוננת ואמר לה, כי "עכשיו מגרשים את הסודנים", מאחר "ואין הרבה עבודה", וכי עדיף שיהיו יחד "בשביל הילדים". הנאשם ביקש מהמתלוננת לשוב ולהתגורר עימו בבית, והמתלוננת התרצתה ועשתה כן. בתאריך הנ"ל, בשעה 23:00 או במועד סמוך לכך, בבית, שאל הנאשם את המתלוננת האם דיברה עם בעל הדירה השכורה והודיעה לו שברצונה לעזוב את הדירה השכורה. המתלוננת השיבה שטרם דיברה עימו, וכי תעשה כן למחרת בבוקר. בתגובה, אמר הנאשם למתלוננת שתתקשר עכשיו, ובה במידה שלא תעשה כן, שתעזוב את הבית עם הקטינים. המתלוננת השיבה שהיא תעזוב, אך תשאיר את הקטינים מאחר והם ישנים, ושתשוב בבוקר לקחתם. הנאשם בתגובה, התעקש שתיקח את הקטינים מיד. המתלוננת קראה לבתה הקטינה על מנת שילכו. הנאשם אמר לה בתגובה שתשאיר את הקטינה.

משפתחה המתלוננת את דלת הבית על מנת לצאת, אחז בה הנאשם בחוזקה בזרועה, עד אשר נקרע המעיל שלבשה, ומשך אותה פנימה אל תוך הבית.

הנאשם נטל כיסא מפינת האוכל וזרק אותו על ראשה של המתלוננת. מעוצמת המכה, נפלה המתלוננת על הרצפה. הנאשם בעט בגבה, בעודה מוטלת על הרצפה וחנק אותה, כל זאת לעיני בתה הקטינה שהחלה לצעוק, ותוך שהנאשם מאיים על המתלוננת, כי אם לא תצא מהבית, יהרוג אותה. הנאשם אחז ברגליה של המתלוננת, השליך אותה מהבית לחדר המדרגות וסגר אחריו את דלת הבית. דיירים בבנין נזעקו לעזרתה, והיא פונתה לביה"ח "יוספטל" באילת. בהמשך, נעצר הנאשם בדירה על ידי כוחות משטרה שהוזעקו למקום.

ב אישום השלישי, הורשע הנאשם בכך שבסמוך ליום 18.10.10, פרץ ויכוח בין הנאשם למתלוננת, בבית, אודות קשריה עם משפחתה בסודן. במהלך הויכוח, דרש הנאשם מהמתלוננת שלא תדבר יותר עם בני משפחתה. המתלוננת הסבירה לו, כי אינה יכולה לעשות כן, והנאשם בתגובה הכה אותה וסגר את דלת הבית על ידיה. כתוצאה ממעשיו, נגרמה למתלוננת חבלה של ממש בידה.

ב אישום הרביעי, הורשע הנאשם בכך שמספר ימים לאחר קרות האירועים המתוארים באישום הראשון, ולאחר שעזבה את המתלוננת את הבית, הגיע הנאשם לדירה השכורה ולקח את מכשיר הטלפון הסלולארי ואת כרטיס ה"כספומט" של המתלוננת. בעקבות מעשיו, הגיעה המתלוננת בסמוך לשעה 20:00 למקום העבודה של הנאשם, וכאשר פגשה בו, אמרה לו, כי לקח את מכשיר הטלפון הסלולארי, וכי בנם הקטין חולה ואין לה כסף לקחת אותו לקופת החולים. הנאשם אמר לה שייתן לה 20 ש"ח, ובתגובה אמרה לו שסכום זה אינו מספיק אפילו עבור נסיעה במונית, וכי היא זקוקה לכסף גם כדי לרכוש תרופות עבור בנם הקטין. הנאשם בתגובה אמר לה: "באת לעשות צרות? לכי ותני לי את הילדים". המתלוננת נתנה לנאשם את הילדים, והנאשם בתגובה, תקף אותה במכת אגרוף בראשה. המתלוננת עלתה למונית ונמלטה מהמקום.

ב אישום החמישי, הורשע הנאשם בכך שבמהלך האירועים המתוארים באישום זה, הייתה המתלוננת בהריון מתקדם. במועד הסמוך ליום סמוך 27.5.09 בבית, פרץ ויכוח בינה לבין הנאשם אודות כך שהנאשם איבד סכום של כמה אלפי דולרים, וסבר שהמתלוננת גנבה לו את הכסף. במהלך הויכוח הנ"ל, הנאשם סטר על פניה של המתלוננת. המתלוננת עזבה את הבית יחד עם הקטינים, אך שבה כעבור זמן מה, מאחר ולא היה לה מקום לגור בו. מששבה הביתה, דחף אותה הנאשם במדרגות הבניין. כתוצאה מכך היא נפלה. בהמשך, נכנסו הנאשם והמתלוננת אל תוך הדירה, והויכוח נמשך. המתלוננת נטלה את מכשיר הטלפון הסלולארי שלה על מנת להתקשר למשטרה, והנאשם נטל אותו מידיה והשליך אותו מבעד לחלון.המתלוננת זעקה לעזרה לעבר החלון הפתוח ואנשים שהיו בקרבת מקום שאלו את הנאשם מדוע המתלוננת צועקת. הנאשם השיב, כי היא רוצה להתאבד, והתקשר למשטרה והודיע להם שהמתלוננת רוצה להתאבד. בהמשך, הגיעו כוחות משטרה למקום והמתלוננת פונתה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי בשל נפילתה.

הנאשם שוהה במעצר מיום 27.12.10.

הטיעונים לעונש

במסגרת הטיעונים לעונש, טענה ב"כ המאשימה, כי יש להשית על הנאשם עונש מאסר ארוך ומרתיע וכן עונש מאסר על תנאי.

לדבריה, הסדר הטיעון התקבל לאחר שהמתלוננת חזרה בה על דוכן העדים מעבירות המין שיוחסו לנאשם בכתב האישום המקורי, וטענה כי שיקרה במשטרה, ומאז, חזרה לסודן ולא היה עימה קשר. עם זאת, ציינה ב"כ המאשימה, כי כתב האישום בו הורשע הנאשם, מייחס לו עבירות אלימות חמורות, אותן ביצע כלפי אשתו. בעניין זה, הפנתה לעדותו של ע.ת. 3- דניאל איהאב, שהיה עד ראייה, וסיפר על עבירות האלימות שבוצעו במתלוננת.

המתלוננת סבלה מנחת זרועו של הנאשם תקופה ממושכת. היא נאלצה לעזוב את ביתם המשותף ועברה להתגורר בגפה, על מנת לנסות ולהפסיק את מסכת האלימות שביצע בה הנאשם.

הנאשם אף הכה את המתלוננת בראשה באמצעות כסא, כאמור באישום השני. הוא בעט בה וחנק אותה, והכל לעיני בתה הקטינה. כתוצאה מאירוע זה, זה נגרמו למתלוננת חבלות של ממש, והנאשם אף איים עליה שיהרוג אותה. כמו כן, באירוע אחר, כעולה מהאישום השלישי, טרק הנאשם את דלת הבית על ידיה של המתלוננת, וגרם לה לחבלות של ממש.

ב"כ המאשימה הוסיפה, כי יש צורך בענישה שתרתיע את הנאשם מלבצע עבירות נוספות בעתיד, לצד הצורך להרתיע את הרבים מלנהוג באלימות כלפי בנות זוגם, לאור העובדה כי בארץ שוהים זרים רבים, אף אם בארץ מוצאם, חלים מנהגים אחרים.

מנגד טען ב"כ הנאשם, כי יש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם עד כה. מדובר בתקופה ממושכת, בה אינו זכאי לביקורים או טלפונים. לדבריו, כתב האישום תוקן באופן משמעותי, כאשר העבירות החמורות הושמטו ונותרו עבירות שהן בסמכות בית משפט השלום.